1. השינויים שהמהפכה הוירטואלית יצרה בחיי הפרטיים: ראשית אופן צריכת המידע- מרבית המידע שאני צורכת היום בין אם זה לעבודתי או להנאתי, או ללימודיי בתואר השני, הוא דרך אתרי אינטרנט. כסטודנטית אין לי היום כמעט צורך בשירותי הספרייה היות ומרבית המאמרים סרוקים ב- moodle . התקשורת עם המרצים ופורום הדיונים אחרי הגשת מטלות גם הם נעשים באופן מקוון, בנוסף חלק מהקורסים עצמם מקוונים.
התקשורת ביני לבין עמיתיי לעבודה, חבריי ובני משפחתי על פי רוב דרך המייל. באמצעות תוכנת הסקייפ אני משוחחת עם קרוביי משפחה שנמצאים בחו"ל, או לחילופין כאשר אני בחו"ל אני משוחחת דרך תוכנה זו עם ילדיי. לגבי facebook אומנם עדין אין לי, אך ילדיי בעיקר מתקשרים עם חבריהם דרך רשת חברתית זו.
בשבועות בהם אני עמוסה אני עורכת קניות דרך האתר של מגה באינטרנט, ובתי קונה לפעמים דרך אתר marmelada market . בסופי שבוע אני מתעדכנת בפורום קריית השרון (השכונה בה אני גרה), ומגיבה שם בנושאים המעניינים אותי.
2. שינויים מהותיים כתוצאה מהמהפכה הוירטואלית בבית ספרי
א. תוכנת היומנט המאפשרת לכל הורה להיות מעודכן במצב הלימודי של בנו/בתו. המורים מזינים נתונים לימודיים ונתוני התנהגות באופן שוטף .מחנך, רכז, מנהלת וכמובן התלמידים והוריהם יכולים לעקוב דרך תוכנה זו על המצב הלימודי. אומנם זהו שינוי בתנהלות , אך יש לציין כי קיימים קשיים לא מעטים עם התוכנה.
ב. רכישת ספרים דיגיטליים של מט"ח במספר מקצועות לימוד- חוויית לימוד אחרת. כמו כן שימוש בישומי הילקוט הדיגיטלי, המאפשרים שליחת מטלות דרך הילקוט לתלמידים (ברמות תשאול מגוונות), שליחת העבודה ע"י התלמדים ומיפוי באמצעות התוכנה המאפשר לגלות קשיים וחוזקות ברמת הכיתה וברמת התלמיד.
ג. לוחות אינטראקטיבים (כ-5 במספר) - חלק מהמורים שעברו השתלמות בנושא מגוונים את ההוראה ואת התרגול באמצעות כלי זה.
3. אין ספק שהחזון שהציג קן רובינסון מרשים ומהפכת החינוך שעליה הוא מדבר ללא ספק היא צורך השעה. השאלה לדעתי הייתה צריכה להיות עד כמה נכון ואפשרי ליישם חזון זה במערכת החינוך שלנו?
ישנם נושאים שבהחלט ניתן לראות את ניצני העשייה, אך ישנם נושאים שבהם המערכת משדרת היפוך מוחלט.
התפיסה הדוגלת בחינוך אינדבידואלי, שמאפשר לכל תלמיד למצות את כישוריו ולהתקדם בקצב אישי- היא ה"אני מאמין" של מרבית בתי הספר, ואפילו של כולם. השאלה היא האם ניתן ליישם תפיסה זו בכיתות עמוסות בכ- 38 תלמידים,? במערכת שלא נותנת מענה למקצועות עמלניים? במערכת שהיום הסטנדרטיזציה (לפחות בכל מה שקשור למקצועות הליב"ה) היא כוכב הצפון? שמקצועות הוראה רבים מכווננים למיצ"בים ולמבחני פיז"ה?האם תפיסה זו נותנת את הזמן לכל אחד להתקדם בקצב שלו? נכון, מרבית בתי הספר מקבלים היום "צבע" מיוחד: מדעים, אומנויות, ספורט- וזה למעשה מענה לנקודה נוספת שהעלה קן רובינסון בהרצאתו- לאפשר לתלמידים לעסוק האותם דברים שהם מלאי תשוקה לגביהם. אך האם יש מספיק מענה? ולגבי נקודה נוספת שהועלתה במסגרת החזון- עידוד היצירתיות ושילוב של טכנולוגיות עם כשרונות של מורים- חזון מקסים בעיניי, אך לשם כך יש להכשיר היטב את המורים, כי המבוגרים שביננו לא חווינו גישות חינוך אלה, ועלינו ללמוד כיצד יש להורות באופן המפתח חשיבה יצירתית, ומיומנויות חשיבה מסדר גבוה, כשתפקידנו למעשה משתנה ממעברי ידע למכוונים להביית ידע וזאת כמובן בשילוב של כלים טכנולוגיים.
התקשורת ביני לבין עמיתיי לעבודה, חבריי ובני משפחתי על פי רוב דרך המייל. באמצעות תוכנת הסקייפ אני משוחחת עם קרוביי משפחה שנמצאים בחו"ל, או לחילופין כאשר אני בחו"ל אני משוחחת דרך תוכנה זו עם ילדיי. לגבי facebook אומנם עדין אין לי, אך ילדיי בעיקר מתקשרים עם חבריהם דרך רשת חברתית זו.
בשבועות בהם אני עמוסה אני עורכת קניות דרך האתר של מגה באינטרנט, ובתי קונה לפעמים דרך אתר marmelada market . בסופי שבוע אני מתעדכנת בפורום קריית השרון (השכונה בה אני גרה), ומגיבה שם בנושאים המעניינים אותי.
2. שינויים מהותיים כתוצאה מהמהפכה הוירטואלית בבית ספרי
א. תוכנת היומנט המאפשרת לכל הורה להיות מעודכן במצב הלימודי של בנו/בתו. המורים מזינים נתונים לימודיים ונתוני התנהגות באופן שוטף .מחנך, רכז, מנהלת וכמובן התלמידים והוריהם יכולים לעקוב דרך תוכנה זו על המצב הלימודי. אומנם זהו שינוי בתנהלות , אך יש לציין כי קיימים קשיים לא מעטים עם התוכנה.
ב. רכישת ספרים דיגיטליים של מט"ח במספר מקצועות לימוד- חוויית לימוד אחרת. כמו כן שימוש בישומי הילקוט הדיגיטלי, המאפשרים שליחת מטלות דרך הילקוט לתלמידים (ברמות תשאול מגוונות), שליחת העבודה ע"י התלמדים ומיפוי באמצעות התוכנה המאפשר לגלות קשיים וחוזקות ברמת הכיתה וברמת התלמיד.
ג. לוחות אינטראקטיבים (כ-5 במספר) - חלק מהמורים שעברו השתלמות בנושא מגוונים את ההוראה ואת התרגול באמצעות כלי זה.
3. אין ספק שהחזון שהציג קן רובינסון מרשים ומהפכת החינוך שעליה הוא מדבר ללא ספק היא צורך השעה. השאלה לדעתי הייתה צריכה להיות עד כמה נכון ואפשרי ליישם חזון זה במערכת החינוך שלנו?
ישנם נושאים שבהחלט ניתן לראות את ניצני העשייה, אך ישנם נושאים שבהם המערכת משדרת היפוך מוחלט.
התפיסה הדוגלת בחינוך אינדבידואלי, שמאפשר לכל תלמיד למצות את כישוריו ולהתקדם בקצב אישי- היא ה"אני מאמין" של מרבית בתי הספר, ואפילו של כולם. השאלה היא האם ניתן ליישם תפיסה זו בכיתות עמוסות בכ- 38 תלמידים,? במערכת שלא נותנת מענה למקצועות עמלניים? במערכת שהיום הסטנדרטיזציה (לפחות בכל מה שקשור למקצועות הליב"ה) היא כוכב הצפון? שמקצועות הוראה רבים מכווננים למיצ"בים ולמבחני פיז"ה?האם תפיסה זו נותנת את הזמן לכל אחד להתקדם בקצב שלו? נכון, מרבית בתי הספר מקבלים היום "צבע" מיוחד: מדעים, אומנויות, ספורט- וזה למעשה מענה לנקודה נוספת שהעלה קן רובינסון בהרצאתו- לאפשר לתלמידים לעסוק האותם דברים שהם מלאי תשוקה לגביהם. אך האם יש מספיק מענה? ולגבי נקודה נוספת שהועלתה במסגרת החזון- עידוד היצירתיות ושילוב של טכנולוגיות עם כשרונות של מורים- חזון מקסים בעיניי, אך לשם כך יש להכשיר היטב את המורים, כי המבוגרים שביננו לא חווינו גישות חינוך אלה, ועלינו ללמוד כיצד יש להורות באופן המפתח חשיבה יצירתית, ומיומנויות חשיבה מסדר גבוה, כשתפקידנו למעשה משתנה ממעברי ידע למכוונים להביית ידע וזאת כמובן בשילוב של כלים טכנולוגיים.
